החלטה בתיק ע"ע 35327-04-11

1.לפנינו בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת בהליך הערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב יפו מיום16.3.11  (הנשיאהשופטמיכאלשפיצרונציגיהציבורמרכבדיאלומרהמר בתיקים דמ"ר 1763/09  ותע"א 6593/09)

רקע וכללי

2.המשיבהועסקכמנהלמטההבחירותשלהמבקשתבבחירותלמועצתעירייתפתחתקווהותבע, בבית הדיןהאזורי, רכיבבונוסשלאשולםלו; בפסקדינו, קבעביתהדיןהאזוריכידיןתביעת המבקש להידחות מאחרשלאהיהזכאילרכיבשנתבע, זאת, בהתאםלמערכתההסכמיתביןהצדדים.

3.ביום 27.4.11 הגיש המשיב הודעת ערעור על פסק הדין וביום 3.5.11 הגישה המבקשת בקשה למחיקתו בשל האיחור בהגשתו, אשר נדחתה על ידי בית דין זה .

4.ביום 28.12.11 הוגשה הבקשה דנא; המבקשת טענה כי בית הדין האזורי ציין בפסק דינו את אי התרשמותו ממהימנות עדות המשיב ועל כן סיכויי הערעור נמוכים.

עוד ציינה המבקשת כי המשיב אינו משלם את ההוצאות אשר נפסקו לטובתה במסגרת פסק הדין, כמו גם בהליך קודם ועל כן פתחה כנגדו תיק הוצאה לפועל; כן טענה המבקשת כי המשיב אינו עומד בצו התשלומים אשר נקבע לו.

המשיב טען, בתגובתו לבקשה, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר לאחר הגשת סיכומיו וטרם מועד הגשת סיכומי המבקשת.

עוד טען המשיב כי הינו עומד בצו התשלומים שנקבע במסגרת תיק ההוצאה לפועל  וכי ביום 31.5.11 שולמו לתיק ההוצאה לפועל הוצאות נוספות.

בנוסף, טען המשיב כי התשלום האחרון שעליו לשלם, במסגרת צו התשלומים, הינו בחודש 4.12 ומכאן שאין באי הפרעון המלא של ההוצאות כדי לחייבו בהפקדת ערובה וכן כי סיכויי הערעור גבוהים.

המבקשת חזרה בתשובתה על טענותיה לעניין סיכויי הערעור וכי המקום לדון בטענותיו של המשיב לעניין החוב הנוסף הינו בלשכת ההוצאה לפועל ולא בבית דין זה.

דיון והכרעה

5.מעמדה של זכות הגישה לערכאות נדון לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה שראו בו זכות ה"נעלה" מזכות יסוד ומנגד, קמה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

בהעדר הסדר ספציפי לעניין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, או בתקנות אשר תוקנו מכוחו, נקבע בפסיקת בית דין זה כי במקרים המתאימים, ובהתחשב במיוחד שבמשפט העבודה ניתן לאמץ את הוראת תקנת 519 לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד-1984, שעניינה חיוב תובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, היה ותדחה תביעתו . בעניין קיניאנג'וי ובשורת פסקי דין שיצאה בעקבותיו, הותוו אמות המידה בכל הנוגע לחיוב תובע שהוא עובד זר להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. מאוחר יותר, בעניין אבו נסאר, הותוו אמות המידה לחיוב תובע תושב ישראל, תושב שטחים ותושב זר בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

בכל הנוגע לחיוב בעל דין שהוא תושב ישראל בהפקדת ערובה, נקבע כי כאשר לבעל הדין התובע "היסטוריה" של אי עמידת בחיובים קודמים של תשלום הוצאות שהוטלו עליו, הרי שיש מקום לצוות על הפקדת ערובה להוצאות .. עוד נפסק שכאשר המדובר בבקשה להפקדת ערובה בשלב הערעור משקלו של נימוק זה עולה, כיון שמדובר בהוצאות שנפסקו בפסק דין סופי, לאחר שהתקיים דיון מהותי בעניינו של המערער. זאת, בשונה מהוצאות שנפסקות בערכאה הראשונה בהליכי ביניים, אשר לעתים נפסקות בשל מחדלים בניהול ההתדיינות, ואין בהן כדי להעיד על מהות התביעה ועל סיכויי התביעה. כמו כן, כאמור, בהתחשב בעובדה כי המערער כבר מימש, ולו חלקית, את זכות הגישה לערכאות, משקלה של הזכות לגבות את ההוצאות עולה. לפיכך, אי קיום חיוב בהוצאות שהוטל בפסק הדין של הערכאה הראשונה יהווה, בדרך כלל, נימוק לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הערעור .

מן הכלל אל הפרט

6.כאמור לעיל, כאשר עסקינן במערער תושב ישראל, אמות המידה המצטברות לחיובו בהפקדת ערובה הן שתיים: האחת - אי תשלום הוצאות בהליכים קודמים; השנייה - היותה של התביעה מופרכת.

במקרה דנן, נפסקו, במסגרת פסק הדין, הוצאות לטובת המשיבה בסך 5,000 ש"ח הוצאות אלו נגבות מהמשיב באמצעות לשכת ההוצאה לפועל ועיון בתדפיסי תיק ההוצאה לפועל מעלה כי המשיב משלם מדי חודש סכום קבוע, המועבר למבקשת ועל כן לא הוכח בפנינו כי המשיב נמנע מלשלם את ההוצאות אשר נפסקו לו בפסק הדין.

בנסיבות אלה, לא מצאנו להתייחס לסיכויי הערעור שהרי הבסיס לבקשה - אי תשלום ההוצאות שנפסקו בהליך קודם - אינו קיים.

על כך נוסיף כי הגשת הבקשה לחיוב בערובה להוצאות, חודשיים לפני מועד הדיון בתיק ולאחר שהמשיב הגיש סיכומיו, מצדיקים גם הם דחיית הבקשה.